פרק 3 בּלה אברהמוף

נשמעה דפיקה בדלת.
השתתקתי מייד. לא רציתי להביך את עצמי.
שמעתי את צעדיו של אבי.
"אוה, לא חשבתי שתבואי היום!" אמר בקול חגיגי.
הסתקרנתי לראות מי בא.
שטפתי את פני הרטובות ויצאתי.
אישה עם שער שטני בהיר וכובע רחב שוליים עמדה בדלת הכניסה. שערה השטני היה אסוף לאחור. היא הייתה רזה ומאופרת למופאת.
"אז זו הבת שלך?" שאלה והביטה עלי.
"כן" אמר אבא בנחת.
היא נטלה את ידי.
"שמי בּלַה. אני מניחה שג'ו כבר סיפר לך עלי, לֹא?"
החלטתי מייד לסבך את מערכת-היחסים הזאת.
"לא, אני מכירה אותך?" שאלתי.
פרצופו של אבא האדים. התאפקתי שלא לחייך.
בּלה נעצה באבי מבט חמוּר.
"את בטוחה שהוא לא הזכיר את השם בּלה?" שאלה שוב.
"לא. הוא רק דיבר על איזו מֶרְדְיתּ..." אמרתי.
בשלב זה בּלה החלה להאדים.
"לכי להכין שיעורים!" פקד עלי אבא.
"אין צורך. אולי תוּלי להשאר עימי לכוס קפה? תוכל להכין לנו בבקשה - ג'ו?" אמרה בקול הרך ביותר שיכלה, אבל ראיתי שהיא משלחת באבי מבט כועס.
אבי הנבוך ציית.
"אז, מה הוא אמר על מֶרְדְיתּ הזאת?" שאלה בּלה.
"היא באה לפה. אבל אבא שילח אותי מייד לחדרי"
"לא ראית מה הם עשו?"
סחטתי את הדימיון מכל הטלנבלות שראיתי.
"הצצתי פעם מחור הדלת. ראיתי אותם מתנשקים" עניתי.
בּלה האדימה כולה. היא לא נותרה אפילו לכוס הקפה. היא אמרה לי להתראות בחביבות ואפילו לא אמרה 'תודה' לאבי. היא טרקה את הדלת.
"את כל-כך בצרות" אמר אבי בקול כועס.
והוא עשה משהו שלא עשה מעולם -
שפך עלי את הקפה הרותח!
זה שרף לי. חשבתי שאני הולכת להתעלף.
ואז....