דולב התקרב אלי. יכולתי להריח את הריח הנקי של החולצה שלו.
השפתיים שלו כמעט נגעו בשלי, ואז...
שמעתי צעדים במדרגות. מיהרתי להסתתר מיתחת לשולחן.
הוּקל לי. לא ממש רציתי להתנשק עם נער שהכרתי ליפני חמש דקות. אם לא פחות.
הצצתי משולי המפה.
ואוו!
הנער, בערך, הכי חתיך ביקום ירד במדרגות.
שערו היה בלונדיני. עיניו היו כחולות. הוא נראה כל-כך יפה.
"מה אתה עושה פה אַדם?" גימגמם דולב.
"קמת באמצע הלילה מה?" צחק אַדם וטפח על ראשו בחיבה.
כשהם עמדוּ זה על יד זה, ראיתי שאַדם גבוה מימנו בראש וחצי. ולמרוֹת זאת נראה בערך בן גילי.
"טוב, אני חותך לישון. תסיים פה ת'שוקו. לילה טוב" אמר, השמיעה פיהוּק ארוך ועלה במדרגות.
הזדחלתי החוצא.
"זה אח שלך?" שאלתי בהתרגשוּת.
"כ-ן" אמר והתקרב אלי.
שוב הוא עמד לנשק אותי, אבל נרתעתי.
"אמ..." מלמלתי.
"מה?" שאל, וחיבק אותי.
"אתה באמת מַקְסים, אבל..."
"יש לך חבר?" הוא התפרץ.
"לא, לא..." שלחתי מבט לכיוון שמימנו אַדם ירד.
דולב הבין.
"יופי! עוד בחוּרה חמוּדה שאני רואה - מתאהבת באחי" אמר בקול עצבני.
"תקשיב, זה לא אישי אבל, אולי..." גימגמתי "אולי תוּכל ל...לסדר לי איתו פגישה או משהו?"
דולב נראה קרוֹב לדמעות, אבל אמר "בטח!"
"באמת? תודה!" זרחתי מאושר. הוא נתן לי את המיספר בעניים דומעות.
כשיצאתי, שמעתי אותו מקנח את האף.
"סליחה דולב" לחשתי.
דולב לא השיב. הוא טרק את הדלת.
ואז... דולב התקרב אלי. יכולתי להריח את הריח הנקי של החולצה שלו.
השפתיים שלו כמעט נגעו בשלי, ואז...
שמעתי צעדים במדרגות. מיהרתי להסתתר מיתחת לשולחן.
הוּקל לי. לא ממש רציתי להתנשק עם נער שהכרתי ליפני חמש דקות. אם לא פחות.
הצצתי משולי המפה.
ואוו!
הנער, בערך, הכי חתיך ביקום ירד במדרגות.
שערו היה בלונדיני. עיניו היו כחולות. הוא נראה כל-כך יפה.
"מה אתה עושה פה אַדם?" גימגמם דולב.
"קמת באמצע הלילה מה?" צחק אַדם וטפח על ראשו בחיבה.
כשהם עמדוּ זה על יד זה, ראיתי שאַדם גבוה מימנו בראש וחצי. ולמרוֹת זאת נראה בערך בן גילי.
"טוב, אני חותך לישון. תסיים פה ת'שוקו. לילה טוב" אמר, השמיעה פיהוּק ארוך ועלה במדרגות.
הזדחלתי החוצא.
"זה אח שלך?" שאלתי בהתרגשוּת.
"כ-ן" אמר והתקרב אלי.
שוב הוא עמד לנשק אותי, אבל נרתעתי.
"אמ..." מלמלתי.
"מה?" שאל, וחיבק אותי.
"אתה באמת מַקְסים, אבל..."
"יש לך חבר?" הוא התפרץ.
"לא, לא..." שלחתי מבט לכיוון שמימנו אַדם ירד.
דולב הבין.
"יופי! עוד בחוּרה חמוּדה שאני רואה - מתאהבת באחי" אמר בקול עצבני.
"תקשיב, זה לא אישי אבל, אולי..." גימגמתי "אולי תוּכל ל...לסדר לי איתו פגישה או משהו?"
דולב נראה קרוֹב לדמעות, אבל אמר "בטח!"
"באמת? תודה!" זרחתי מאושר. הוא נתן לי את המיספר בעניים דומעות.
כשיצאתי, שמעתי אותו מקנח את האף.
"סליחה דולב" לחשתי.
דולב לא השיב. הוא טרק את הדלת.
ואז... |